יום שלישי 26 ספטמבר 2017
ממטולה לאילת באופניים
Minimize
קישורים מהירים


סיפור המסע

יום שישי 30/4/2010
תכננו לצאת בצהריים, כדי להתארגן בערב בצפון ולהספיק לישון טוב לפני היציאה לדרך.
אחר כך דחינו את היציאה לשלוש ואחר כך דחינו לחמש. בשש יפתח ומיכל מגיעים אלי הביתה, אנחנו מעמיסים את הציוד שלי ושל ישי ובשש וחצי יוצאים לדרך. אנחנו עדיין לא יודעים אם נישן בחוף גולן עם כל הרוכבים שישנים שם לקראת "רוכבים אשי", הרכיבה המסורתית לזכר אשי נוביק, או שנישאר אצל גדי אחי במושב כנף שהזמין אותנו לארוחת ערב. תוך כדי נסיעה מיכל מארגנת לנו מקום בקיבוץ מעיין ברוך וחוסכת לנו נסיעה בבוקר מרמת הגולן לנקודת היציאה.
אנחנו אוכלים ארוחת ערב אצל גדי שכוללת גיגית של פסטה ברוטב בולונז משובח, סלט גזר מ-ד-ה-י-ם ועוגת אנרגיה לקינוח ויוצאים למעיין ברוך. קצת אחרי חצות אנחנו מכוונים שעונים לחמש וחצי בבוקר ומנסים להירדם.

יום שבת 1/5/2010
כשתכננתי את המסלול התלבטתי אם להתחיל בחרמון, או בנמרוד למרגלות החרמון בנקודה בה מתוכנן להתחיל שביל ישראל לאופניים ואולי בדן כמו שביל ישראל להולכי רגל או במטולה. בסוף בחרתי בגבעת העגל, בין מטולה ליובל, המקום בו כסגן צעיר שהיתי במשך מספר חודשים בתחילת שנות השמונים ופיקדתי לראשונה על חיילים באופן עצמאי, בלי מפקדים מעלי.
בבוקר קמנו, שתינו קפה, אכלנו את הקרואסונים שיעלי הכינה לנו ונסענו בדממה לנקודת היציאה. פרקנו את הציוד, הצטלמנו למזכרת ויצאנו לדרך כשאנחנו קובעים עם מיכל שניצור קשר אחרי שעה שנהיה בטוחים שאין תקלות מיוחדות ושלא שכחנו כלום לפני שהיא ממשיכה לרכב בסינגלים של שמשית ואלון הגליל לפני שהיא חוזרת הביתה.

טבחה

התחלנו לרכב לאורך נחל שניר כשאנחנו עוברים בפינות חמד מקסימות על שפת הנחל ליד בית הלל, מקווים כל הדרך עד גשר הפקק שמישהו נחמד באיזה אוהל יזמין אותנו לקפה, עוקבים אחר השילוט של מרוץ הר לעמק לאורך הירדן ההררי ובסוף עוצרים ב-10:30 אחרי כ-50 ק"מ להפסקת קפה ונישנושים בפארק הירדן קצת לפני גשר אריק לפני העצירה אני עוד מספיק להתרסק ברגע של חוסר תשומת לב, לפצעו קצת את הברך, לסובב קצת את הכידון ולסדוק את תושבת ה-GPS. אחרי כשעה אנחנו ממשיכים לאורך שביל סובב כנרת ושמחים לגלות שחלקים ממנו הם סינגל חביב, עוצרים בכנסיה בכפר נחום וזוכים לראות טקס הטבלה, מתעקשים להמשיך לאורך השביל לתוך מלון טבחה, מגלים פינות חמד מדהימות, מגיעים לגדרות של אתר ספיר, דוחפים את האופניים בשדה קוצים, עוברים מעל גדרות, מחפשים מסעדה במגדל ובסוף חוזרים לגינוסר, מחכים רבע שעה עד שיתפנה שולחן, עוד רבע שעה עד שיגיע מלצר ויגלה לנו שאת העסקית שבחרנו לא מגישים בסופי שבוע ועוד רבע שעה עד שיגיע האוכל. למזלנו ישבה בשולחן לידנו העיתונאית (ובקרוב גם הסופרת) תמי זר שעזרה לנו להעביר את הזמן בנעימים במקום לכעוס על המסעדה הלבנונית שגזלה את הפסקת הצהריים שלנו.
המשכנו דרומה, עברנו את מגדל והמשכנו דרומה כשהארבל ממערב לנו, פנינו דרום מערבה על דרך עפר והתחלנו לטפס לארבל בשיפועים שהלכו והתגברו. אחרי עצירה לג'ל והסדרת הדופק הרגשתי טוב וחזק ובניגוד לתוכנית המקורית (לשמור על דופק מתחת ל-150) הגעתי בעליה ל-180, הדופק הגבוה ביותר שראיתי אי פעם על השעון. מתישהו במהלך הטיפוס יעלי התקשרה, תוך כדי התנשפות אמרתי לה שאתקשר כשנגיע לפסגה. פסגת הארבל המישורית אפשרה לנו להוריד שוב את הדופק, רכבנו עד לכניסה לגן הלאומי ומשם הלכנו ברגל עד לנקודת התצפית המדהימה ואחרי כמה דקות ירדנו לכיוון השער למלא מים ולהתקשר ל HooHa, מלון האופנים בכפר תבור כדי לבדוק איפה אנחנו ישנים בלילה.
מאוד רצינו לישון ב- HooHa, אבל כשהתקשרתי להזמין מקומות גיליתי שאין מקום פנוי בגלל שקבוצה ששכרה את המקום מתכוונת להישאר עד מאוחר בשבת. סיכמנו שנדבר בשבת אחה"צ כדי לבדוק אם החדרים התפנו בשעה סבירה, אבל כשהתקשרתי הסתבר שאין מצב, הקבוצה נשארת עד ממש מאוחר ואין סיכוי שיספיקו להכין לנו את החדרים. החלטנו לעבור ל- Plan B ולישון בבית של חברים במושבה כינרת. דרור והדס, הבעלים של HooHa, שהם רוכבים בעצמם הציעו לנו לאחסן את האופניים אצלם למשך הלילה ולהשאיר לנו את המפתח של המחסן כדי שנוכל להמשיך לרכב לפי המסלול המתוכנן ונחסוך את הטיפוס של בקעת יבנאל על הבוקר. קיבלנו את ההצעה בשמחה וטיפסנו לפוריה ומשם דרך גבעת אבני וכפר כמא רכבנו לכפר תבור כשאת הקילומטרים האחרונים אנחנו כבר עושים בחושך לאור פנסים. דרור מ-HooHa לא מסתפק בשירותי האיחסון והוא גם מתנדב להקפיץ אותנו לכנרת. בדרך אני נזכר שהבטחתי ליעלי לחזור אליה, בטלפון אני שומע שגדי התרסק בסוף רוכבים אשי והוא בדיוק נכנס לניתוח בפוריה. אני מתקשר להורים שלי שכבר נמצאים בבית החולים והם מספרים שהניתוח בדיוק הסתיים והמצב עדיין לא ברור. מגיעים לבית המדהים של אלה ואודי בכנרת, אני מתקלח ומתכנן לנסוע לבית החולים. טלפון נוסף להורים ואני מגלה שהם נמצאים ליד גדי בהתאוששות אחרי שחיברו לו את עצם הירך באמצעות 3 פיני טיטניום, אני מדבר איתו והוא משכנע אותי שאין טעם לעצור את המסע "אין במה לעזור כרגע וגם ככה יש כאן לא מעט אורחים. לך לישון כדי שיהיה לך כוח למחר"
הצרכניה בכנרת כבר סגורה ואין לנו כוח לרדת לפאב בקבוצת כנרת. אנחנו מוצאים בארון המטבח 1/3 חבילת פסטה, 1/3 חבילת פתיתים ו1/3 חבית קוסקוס, יפתח וישי הופכים את הכל לארוחת ערב משובחת תולים את בגדי הרכיבה שכיבסנו ליבוש במרפסת המדהימה הצופה לכנרת וקורסים למיטות.
סיכום יומי: 108 ק"מ 1000מ' טיפוס מצטבר

 יום ראשון 2/5/2010
התעוררנו בחמש שתינו קפה, אכלנו סנדביצ'ים וארגנו את הציוד. בחמש וחצי הגיעה המונית שהקפיצה אותנו לכפר תבור. מוצאים את האופניים, ממלאים מים ומתחילים לרכב. או יותר נכון מנסים לרכב. קר בחוץ, הגשם מתחיל לטפטף וכל מגע של הישבן באוכף כואב. אנחנו יורדים בכביש לצומת גזית ופונים לכפר הבדואי שיבלי שלמרגלות התבור. מטפסים קצת בכביש בתוך הכפר, פונים לדרך עפר ומגיעים לסימון של שביל ישראל.
ידענו שהשביל אינו רכיב לחלוטין אבל רק בשטח גילינו עד כמה הטיפוס קשה. נסיון להרוויח קצת גובה ברכיבה בשביל 4X4 רק החמיר את המצב וגרם לנו להגיע למנזר שבפסגה לאחר יותר מ-3 שעות של טיפוס מסלע לסלע עם האופניים על הגב. אחרי סיור קצר במנזר והפסקת קפה ירדנו לעמק יזרעאל דרך דבוריה ואיכסל. אכלנו ארוחת בוהוריים במזרע, חצינו את עמק יזרעאל וטיפסנו דרך מדרך עוז ויער מגידו למסלול שרקח לנו נמרוד (ניוטון) עירון דרך נחל שלף (שם אנחנו פוגשים 3 חזירי בר בוגרים עם בערך 10 גורים שבניגוד לבוגרים נשארים להסתכל עלינו גם כשאנחנו די קרובים) ונחל תנינים עד לנקודת הסיום של היום בקבוץ ברקאי. בדרך יפתח מודיע שהוא מפסיק לחייך בתמונות כדי לחסוך כוחות ולא להפעיל שרירים מיותרים.

יער מגידו

אחרי בירה קרה אצל עינב וגיא לוטם השארנו את האופניים ללילה ונסענו לישון אצל אודי קרני שדאג לנו לאירוח כיד המלך עם סטייקים, פסטה ושאר מעדנים.
בסביבות עשר ישי ויפתח פורשים לישון ואני מעלה פוסטים לפורומים. אני מכוון שעון לחמש, נרדם באחת עשרה ומשהו ומתעורר בשלוש וחצי. המחשבות מציקות לי ואני לא מצליח שוב להירדם. העומס על הגוף גדול מאד ואני לא בטוח שנוכל להמשיך ככה עד סוף המסע. רכיבות של 85 ק"מ שעשיתי בקלות בתקופת האימונים הופכות לקשות בכמה סדרי גודל עם 10-12 ק"ג על הגב וזה עוד לפני שהתקרבנו למדבר. אני מבין שעומדות בפנינו שתי אפשרויות – או להקטין את המשקל שאנחנו נושאים על הגב או לקצר את מספר הקילומטרים שאנחנו עוברים ביום ולהאריך את המסע בעוד כמה ימים.
סיכום יומי: 84 ק"מ עם 1111 מ' טיפוס מצטבר.

יום שני 3/5/2010
החברה' מתעוררים בחמש, אנחנו שותים קפה ומתפנקים בסנדוויצ'ים עם ריבה וגבינות ואני מודיע על שינוי בגישה. אנחנו משאירים אצל אודי את בגדי השינה, הקרוקס, סט בגדי הרכיבה הנוסף, כלי הרחצה, המטענים והאוכל שלא נדרש לאותו יום. אני גם נפתר מהפלאש החיצוני והחצובה. מתאמים עם אודי שיעביר את הציוד לאריה שייקח אותו בערב הביתה.
ההתארגנות הבלתי מתוכננת גורמים לנו להגיע לגיא ועינב קצת אחרי שהם יצאו לרכיבת הבוקר. אנחנו עולים על האופניים ומגלים שהישבנים עדיין כואבים, אבל המשקל הנישא שקטן בערך בחצי והידיעה שהלילה נישן בבית מתפקדים כמו סם ממריץ. אנחנו רוכבים לפי ההוראות של נמרוד לכוון מושב אומץ כדי לעלות על ציר המוביל. המשימה היום היא לגמוע מרחקים. אין אטרקציות מיוחדות, פשוט רוכבים כדי להגיע לנקודת הסיום ביער חרובית. אחרי קפה וקרואסון בזגפרדו בכניסה ללהבות חביבה אנחנו חוצים את עיר החממות האינסופית של מושב אחיטוב, עוברים בפאתי קלנסווה, חוצים את טירה ואת כפר סבא וחושבים לעצמנו שמעניין לדעת כמה מתושבי רחוב המוביל יודעים שהמוביל הארצי עובר להם מתחת למדשאות הרחבות שליד הבית, חולפים בנווה ירק, עוברים במעבר מתחת לכביש 5 ועוצרים להכין קפה ולנוח כמה דקות בפארק מקורות הירקון. ממשיכים לכוון כפר סירקין וממשיכים לפי ההוראות של אמיתי טפלא לבית נחמיה ושם מתנחלים במשרדים הממוזגים של הנהלת אזור מרכז של קק"ל. אנחנו מתפנקים במים קרים, משאירים את התיקים ואופניים אצל גדעון והולכים לאכול במסעדת הפועלים הסמוכה.

תצפית מכרמי יוסף לכיוון חרובית

עובדי המחצבות מסתכלים במבטים מוזרים על שלושת לובשי הטייטס ואנחנו שמחים שלפחות בחרנו בצבעים סולידים באותו יום.
טיפסנו לתל חדיד ומשם המשכנו לפי המסלול של אילן טבת בחוצה ישראל התלת יומי דרך ערבות בן שמן לנקודת המפגש עם גיא שהביא לנו תושבת חדשה ל-GPS. גיא מחכה לנו מתחת לכביש מס' 1 בין שעלבים למשמר איילון עם שישית קרטיבים שמתפקדת על תקן של דלק סילוני, אנחנו מודים לגיא וממשיכים דרך כפר בן נון, עוברים ליד תל גזר ומטפסים לתצפית בכרמי יוסף למבט לעבר הארץ המובטחת.
עכשיו כשאנחנו במגרש הביתי אנחנו מתמלאים בכוח, גולשים למשמר דוד, חוצים את טל שחר ומשתחלים במעבר בין קומפלקס הבסיסים לעבר נקודת הסיום ביער חרובית.
השבוע הראשון בכל חודש הוא שבוע עמוס בעבודה ואני מגיע הביתה כדי לעבור על מסמכים ולאשר תשלומים. אני חותם על מה שצריך ושוב הולך לישון מאוחר מידי.
סיכום יומי: 110 ק"מ עם כ-700מ' טיפוס מצטבר.

יום שלישי 4/5/2010
נפגשים בחרובית ומחליטים לוותר על הסינגל ולצאת ישר דרומה. מקיפים את תל צפית ממערב, רוכבים דרך בית ניר לבית גוברין להפסקת קפה בתחנת הדלק. פוגשים חבורה של שביליסטים אחרי ערב של שתיה בווילה בבית גוברין בדיוק בשלב שהם מבינים שהם הולכים כבר שעתיים והם עברו רק 200 מטר. אנחנו ממשיכים דרך שטחי המרעה של בית ניר לקטע רכיבה שמסיבות שאי אפשר לפרט לא יוזכר כאן, פרט לתודה מיוחדת לאסף רוכב הניינר שעשה לנו את היום.
בסביבות אחת בצהריים אני מקבל שיחת טלפון מהעבודה. Huston we have a problem! אני צריך לחתום על אישור להעברת משכורות לעובדים ועל מסמך נוסף ואני נמצא באמצע שום מקום.
עשר דקות רכיבה מאמצע שום מקום אנחנו רואים 3 קרוונים של החברה שמקימה את התשתיות לישובים חרוב, חזן ומרשם ולידם כמה מכוניות. אנחנו ניגשים לברר אם אפשר למלא אצלם מים ומגלים ששניים מתוך שלושת האנשים שעובדים שם הם רוכבים, וחוץ ממים קרים וקפה יש להם גם מכשיר פקס! אחרי 3 כוסות מים, 2 פקסים וקפה אחד אנחנו ממשיכים דרומה, ליד שומריה אנחנו עוברים לרכיבת כביש וממשיכים עד להפסקה לארוחת צהריים מאוחרת בצומת שוקת. משם אנחנו רוכבים ליער מיתר ומתחילים בטיפוס להר עמשא.
בניגוד לימים הקודמים היום אנחנו מרגישים חזקים בהרבה וגם הכאבים פחות מציקים. הטיפוס ארוך מאד אבל בהחלט נסבל ואנחנו עושים את כל ההר עם ג'ל אחד.

ליד חרבת יתיר

התוכנית המקורית הייתה להתארח אצל נחשון אפיק, חבר, מלאך שביל ורוכב בקבוצת שומרי הגן, אבל יום קודם הוא הודיע לנו שהוא יוצא להדרכה בצפון ומשאיר לרשותנו את חדרי המטיילים וגם את המועדון, אבל לארוחה נצטרך לדאוג בעצמנו. אנחנו מגייסים את השף אלי אבטיחי שחוץ מבירה קרה, סלטים, פסטה בולונז מופלאה וטראפלז שנמסים בפה לקינוח, גם מביא לנו את הציוד שהשארנו בבית, מתוגבר במגבות, כלי גילוח ועוד כמה דברים שלא הרשנו לעצמנו לקחת כשל הציוד נסע עלינו.
יחד עם הציוד הוא מביא את החבילה ובה שני הסבלים להם אני מחכה כבר 3 שבועות. מחליטים להרכיב בינתיים רק סבל אחד ולבחון אותו למחרת לפני שאנחנו מרכיבים את הסבל השני.
התכנון של הסבל של Freeload הוא מסוג הדברים שאתה מסתכל עליהם וטופח לעצמך על המצח ואומר לעצמך "איך, איך לא חשבתי על הפתרון הזה בעצמי". לא רק שהסבל קל, הוא מתאים לאופני שיכוך מלא, מסוגל לשאת עד 25 ק"ג וכשהופכים אותו ניתן להרכיב אותו כסבל קדמי על המזלג.
אני מרכיב את הסבל תוך 2 דקות על המשולש האחורי של האופניים שלי ומחבר אליו את התיק שקניתי שבועיים קודם בסייל במייקס בייקס בסן פרנסיסקו ובמקרה מתאים ב-ד-י-ו-ק לסבל החדש.
אנחנו מוצאים מישהו שיקפיץ את הציוד שלנו לחאן שיירות בעין עובדת והולכים לישון.
סיכום יומי: 94 ק"מ עם 1700 מ' טיפוס מצטבר.

 

יום רביעי 5/5/2010
את הבוקר אנחנו פותחים בירידה בדרך הרומית מהר עמשא לכיוון תל ערד. אחרי 200 מ' של גינת סלעים אני עוצר, בודק את הסבל ומחזק את החיבורים. יפתח משחרר וטס את כל 3 הקילומטרים באחת מהירידות המהנות ביותר בארץ.

הר עמשא - הדרך הרומית

אנחנו מגיעים למטה ומגלים שכבל ההילוכים של יפתח נקרע, מוציאים לדרמן ומולטיטול ובכוחות משותפים מצליחים למשוך את הכבל ולחבר אותו. ממשיכים לתל ערד ועוצרים שם למנוחה קלה וקפה. בדרך לדימונה מצטלמים עם גמלים, ישנים חצי שעה מתחת לקבוצת עצים ומבינים שאין ברירה וחייבים למצוא כבל חלופי ולישר את הדיסק האחורי שהתעקם כדי שיפתח יוכל להמשיך. גיל ברן משדה בוקר ממליץ לנו על אופני איתן בדימונה. אנחנו חוצים את העיר ומגיעים לחנות. בחנות יש מכל טוב, כולל כלי יעודי ליישור דיסקים, כבל XTR ואיזוטון בטעם Very Berry של Challenge, אחד הטעימים שטעמתי, במיוחד אחרי המשקה בטעם אפרסק הנוראי שלשמחתנו סוף סוף נגמר. בחנות נאספים כמה רוכבים מקומיים נחמדים במיוחד וגם ערן סלע מסלע סייקלס בערד שמדריך את קבוצת הנוער המקומית. אנחנו שותים קפה עם המארחים, ממלאים מים קרים בבקבוקים ובשקיות, קושרים על הסבל את הקילוגרם הנוסף של אבקת האיזוטון ומחליטים להמשיך את רוב היום על כבישים כדי לפצות על הזמן שאבד בדימונה. וכדי להגיע יום אחד מוקדם באמת ולהשלים את שעות השינה שחסרות לנו.
אנחנו מגיעים לחאן השיירות שליד עין עבדת, מקבלים חדר נחמד וקובעים להגיע לארוחת הערב מיד אחרי המקלחת. אנחנו מתישבים על מחצלות באוהל הבדואי מסביב למגש של מטפונה, סלטים פיתות חמות מהטאבון, בירה ומיץ תפוזים קר. אנחנו מקנחים בבקלאוות וקפה ופורשים בפעם הראשונה מתחילת המסע לישון מוקדם.
סיכום יומי: 95 ק"מ עם 563 מ' טיפוס מצטבר.

יום חמישי 6/5/2010
קמים לאט בחמש וחצי בבוקר, יודעים שהיום הוא היום הקל ביותר שלנו ומרשים לעצמנו למשוך זמן בחאו המקסים עד שמונה ורבע. מתחילים להתגלגל לכוון מצפה רמון על בסיס המסלול של גיל חכם, אבל הצמיג של יפתח שנפצע בירידה מהר עמשא ממשיך לעשות בעיות ואנחנו מחליטים לרכב לתחנת הדלק בעבדת כדי לטפל באופניים ליד משאבה רצינית. אנחנו מגלים שהטיובלס המאולתר שהורכב בערב שלפני המסע לא ממש מוצלח. השוליים של הפנימית החתוכה נחתכו קצר מדי ואנחנו שוחטים כמה תולעים כדי להתגבר על בריחת האוויר. מתדלקים במקיאטו כפול וממשיכים בדרך.
בצומת הרוחות ליד בה"ד 1, בדיוק כשאנחנו מתכוונים לפנות מערבה אנחנו מזהים טנדר ירוק של פקח רט"ג ומחליטים לגשת אליו ולוודא שאין לו בעיה עם המסלול שלנו, הוא מתעניין באופניים, מתלהב מהסבלים ומה-GPS ואומר לנו שדווקא יש לו בעיה עם המסלול – הוא נראה לו קצת משעמם.
מסתבר שמרק הוא רוכב (על הארו 3X עם מזלג טריפל ששוקלות 19.5 ביום טוב) שבדיוק חזר מטיול אופניים ממצפה רמון לאילת והוא מציע לנו להמשיך עוד 500 מ' אחרי הפניה שתכננו, לעלות במעלה הוואדי ולהתחבר לנאקב שלא מסומן במפה שיביא אותנו לדרך 4X4 שמגיעה לאזור התעשיה של מצפה רמון. הוא גם מציע לנו לרדת למכתש במעלה מחמל במקום במעלה נח כדי להימנע מהדשדש וגם נותן לנו טיפים בעניין הדשדש שמחכה לנו למחרת בנחל נקרות.
אנחנו נפרדים ממרק, רוכבים בואדי ואחר כך בנאקב שבהתחלה מטפס ואחר כך יורד לכוון מכלאת צאן של משפחה בדואית. יפתח מזהה קיקר נחמד ואנחנו עוצרים לצלם את יפתח קופץ. תוך פחות מדקה מגיעים אלינו שני ילדים בדואים יחפים, אחד רוכב על אופני מדבקה, בלי ברקסים, בלי כבלי הילוכים ועם בולם אלסטומר שלא עובד והשני רכוב על תלת אופן כחול עם גלגלים ריקים מאוויר.
הם מסתכלים על יפתח קופץ ואז מראים לנו איך עושים זאת נכון. הילד מלביש את השרשרת על גלגלי השיניים המתאימים, לוקח ענף קטן ואבן קטנטנה ותוקע אותם במעביר האחורי כדי לקבע את ההילוך, עולה על האופניים, צובר מהירות ומרביץ קפיצה יפה עם נחיתה מושלמת. וכל זה כשהוא יחף על פדלים נושכים ממתכת. הילד השני מדגים לנו את היכולות שלו ואז הראשון שוב מעביר הילוך, כלומר מעלה את השרשרת על גלגלי השיניים המתאימים, שוב תוקע אבן במעביר ומדגים לנו את היכולות שלו בווילי.
אנחנו מוציאים בומבה מהתיק (ככה קוראים למשאבה בערבית), מנפחים להם את הגלגלים וממשיכים לארוחת צהרים במסעדת הקצה במצפה רמון כשבדרך אנחנו עוצרים ליד אילן רגב והיצירה שלו "חלום במצפה רמון".

מכתש רמון

אחרי ארוחת הצהרים אנחנו מחפשים מקום לנוח בו ומנסים את מזלו ב"צל מדבר" של זיו ספקטור. ב-2006 עזרא הגיע לשם חולה במסע שלו עם אודי ואני נאלצתי לחפש רופאה שתגיע למצפה רמון באמצע הלילה כשהוא הקיא שם את נשמתו. הפעם כשהגענו היו שם רק זוג הולנדים שחיפשו מקום לכמה ימים אבל לא מצאו שם אף אחד שיקבל אותם. לפני שהם הלכו לחפש מקום אחר הרמתי טלפון לזיו שאמר שהוא לא באזור אבל שיחכו והוא כבר שולח מישהו לקבל אותם. ואז הגיעה גברת עם סלים. בעצם קודם הופיע סלים ולקח את הזוג ההולנדי לחושה שלהם ואז הופיעה הגברת הקטנה ואחר כך גם מיה אמא שלה. ישנו שם בערך שעה תחת אחת הפרגולות, שתינו מהתה הטעים שהכין לנו סלים ויצאנו ברכיבה לאורך מצוק המכתש לכיוון מעלה מחמל. ירדנו את המעלה התלול ברגל כשהאופניים לידנו והתחברנו לציר הנפט עליו שעטנו עד חאן בארות. אחרי המקלחת אכלנו את ארוחת הערב המקומית (פיתות, לאבנה, טחינה, סלט) ופרשנו לישון.
סה"כ יומי: 57 ק"מ עם 640 מטר טיפוס מצטבר

יום שישי 7/5/2010
התוכנית המקורית היתה לרכב דרך נחל נקרות ודרך הבשמים עד למואה ושם להתחבר לדרך המעיינות המובילה לפארן, אבל השרב שהבטיחו באמת הגיע והחלטנו להמשיך ממואה לצופר כדי לנוח ולמלא מים.

ליד עין סהרונים

הגענו לחאן דרך הבשמים בצופר ואחרי שנרגענו עם בירה קרה סיכמנו שיאפשרו לנו לישון שם שעה, להתקלח במקלחות ולשתות קפה ותה תמורת 10 ₪ לאדם. מצופר המשכנו לחאן אבירן בפארן בדרך שלא נוכל לפרט ושם פגשנו את רובי וסטיב שהגיעו במיוחד מהבית הביאו לנו את התיקים מחאן בארות, אספקה טרייה וכמובן בירות קרות שהצטרפו לאבטיח ע-נ-ק שאח של ישי דאג שישאירו לנו במקרר.
סה"כ יומי: 71 ק"מ עם 443 מ' טיפוס מצטבר

יום שבת 8/5/2010
שוב שרב. יצאנו דרך נחל פארן לנחל ציחור ורכבנו לאורכו עד לאזור צומת ציחור שם עצר לידנו אשר פחימה מאילת שבדיוק חזר מרכיבה בשדה בוקר. הוא מעביר אלינו את כל המים שיש לו במכונית וגם פחית קולה ששמר לעמו לדרך ואנחנו נפרדים ממנו וממשיכים ברכיבה על הכביש עד לאשרם במדבר בשיטים, התקלחנו, נחנו קצת בצל והמשכנו לנאות סמדר, קיבוץ מיוחד שמגשים היום את הכוונות המקוריות של הציונות והקיבוצים של פעם בתוספת של תפיסת חיים ירוקה ומותאמת לתנאי המדבר. נחנו תחת סככה בקיבוץ עם חבורת טווסים עד ארבע וחצי ואז התקשרנו לדדה שמייד הזמין אותנו אליו והציע שנצטרף לארוחת ערב בחדר האוכל שמזכיר את הקיבוצים של פעם, פרט לעובדה שבין עשרות זוגות האופניים (שמהווים כלי תחבורה עיקרי בקיבוץ) שחנו ליד חדר האוכל הסתתרו כמה זוגות אופניים מעודכנים שהסגירו את העובדה שכנראה שיש שם כמה רוכבים שעבורם האופניים הם יותר מכלי תחבורה.

נאות סמדר

מנאות סמדר המשכנו לשחרות, לבית שהעמידו לרשותנו יואב בהט, דורון אמיץ, גיל ברן והחבורה שבונה את קטע שחרות-אילת של שביל ישראל לאופניים. אחר כך הגיעה מיכל שאספה את הציוד שלנו מפארן עם הרכב שייקח אותנו הביתה, עם אופניים שיאפשרו לה להצטרף אלינו ליום האחרון ועם מנגל, צידנית בשר מלאה קבבים, נקניקיות משובחות ונתח אנטריקוט מכובד. התחלנו לארגן ארוחה ולאט לאט הגיעו יואב בהט עם טושה, איש הלוגיסטיקה המקומי, גיל ברן בונה השבילים, רמי גולד שמפקח על הבניה מטעם מנהלת השביל וארז לוטן האדריכל שמאחורי האלמנטים בשביל. ישבנו ובלסנו עד חצות ואחרי שסיכמנו איתם שישאירו לנו מים למחרת בנחל בוטם פרשנו לישון.
סה"כ יומי: 74 ק"מ עם 626 מ' טיפוס מצטבר.

יום ראשון 9/5/2010
היום האחרון למסע. אנחנו מתעוררים ומבינים שאיחרנו את עונת הנדידה של הפינגווינים וכנראה שגם השלג בהר ברך הפשיר לגמרי. ואם זה לא מספיק, התחזית צופה שרב עם 42 מעלות בצל, רק שבמסלול שלנו אין צל.
אחרי ארוחת הבוקר אנחנו אורזים את הציוד ומסדרים אותו ברכב של יפתח לקראת החזרה הביתה, ואז עולים על האופניים ומתחילים להתגלגל במורד הכביש עד לפניה לחאן ואחרי עוד כמה מטרים פונים שמאלה לתחילת הקטע הראשון של שביל ישראל לאופניים שממש קיים בשטח.

אנחנו מאד סקרנים לראות את התוצאה בשטח ויש לכך המון סיבות: יפתח ואני בוגרי קורס בוני שבילים, שנינו בנינו את סינגל חרובית, יפתח בנה גם את סינגל חרובית-עגור ושבילים נוספים, הוא בנה את הפאמפ-טרק הראשון בארץ (אצלו במועדון All Ride בכפר אחים) ואחר כך עוד כמה. כל מה שקשור בבניית שבילים מעניין אותנו. אני עזרתי למינהלת השביל לשכנע את משרד התיירות והחברה הממשלתית לתיירות בחשיבות של בניית סינגלים כחלק משביל ישראל לאופניים ואני מרגיש שהקטע שנבחר להיבנות ראשון מהווה בחינה של הקונספט.
כשיצא המכרז לבניית קטע שחרות אילת ניצלתי פגישת עבודה שהייתה לי בירושלים כדי לחסוך ליפתח את הנסיעה ורכשתי עבורו את ספר המכרז. אנחנו מכירים את התוכנית ואת דרישות המכרז ויודעים שהמשימה שעמדה בפני בוני השביל היא ממש לא פשוטה. תנאי השטח קשים מאד. הטופוגרפיה, המסלע ומזג האוויר לבדם עושים את המשימה למסובכת מאד, אבל העובדה שהבניה מתבצעת בשמורת טבע מעלה את רמת הקושי בכמה רמות – אסור לנוע לאורך התוואי ברכב ולכן צריך לשאת את כל הציוד, כולל כלי עבודה, מזון ומים ביד, על גבי אופניים או במריצות (בקטעים שבהם אפשר להסיע מריצה). במקום שבו יש צורך להשתמש בסלעים לבנייה או מילוי אסור לקחת סלעים מהסביבה הקרובה ובמקום שבו צריך לחצוב בסלע אסור להשאיר סימנים בשטח ויש לפזר את השאריות בצורה שתשתלב בסביבה ולא תותיר זכר לעבודה שבוצעה.
שמענו גם שקבוצת הפועלים הבדואים שאיתה תחילו לעבוד פרשה אחרי ימים ספורים והוחלפה בקבוצה של חיילים משוחררים מחוסרי נסיון בבניה אבל מלאי מוטיבציה ואחרי שלושה ימים שאנחנו רוכבים במדבר אין לנו ספק שצריך כאן המון מוטיבציה.
אנחנו מתחילים לטפס בסינגל המדברי ונזכרים במה שאמרו אתמול גיל ויואב – הרבה יותר קשה לשפר נאקב ישן שתוכנן לגמלים ולא לרוכבי אופניים מאשר לתכנן שביל חדש. הטיפוס לא מהנה למרות שרואים את העבודה שהושקעה, אבל אבל אחרי כמה עשרות מטרים השביל מתפצל מהנאקב המקורי והופך למהיר, זורם וכייפי עד המפגש שלו עם שביל ישראל להולכי רגל. אנחנו יורדים לנחל זוגן ומנסים לעקוב אחרי סימון השבילים, אבל כמויות המים שזרמו כאן בחורף מחקו את השביל ואנחנו מנסים למצוא תוואי רכיב. את 13 הקילומטרים הבאים אף פעם לא אהבתי, אבל הפעם אנחנו בוחרים לרכב על הדרך שלאורך עמודי המתח הגבוה במקום על זו שעוברת לאורך הגדר של בסיס עובדה ויש לי הרגשה שהמצב כאן יותר טוב. אנחנו פונים לכיוון באר מלחן ועוצרים לצילום המסורתי בשכיבה על הסבכה שמכסה את הבאר, הפעם בתנוחה של צניחה חופשית. מנסים שוב למצוא את באר מתק ושוב לא מוצאים אותה, כנראה שזו באמת הבאר עם עץ שגדל בתוכה כ-200 מ' מהמקום המסומן במפה. אנחנו ממשיכים לטפס לאורך נחל מתק עם קירות הסלע הצבעוניים וגושי הקוורץ המנצנצים בשמש עד שאנחנו מגיעים להר ברך. העליה שהכרתי להר ברך היתה בדרך עפר שלקראת הפסגה הופכת לדרך סלולה בשיפוע רצחני שגם בהילוך הקל ביותר היא תענוג די מפוקפק. הפעם אנחנו מתחברים לסינגל סובב הר ברך שהוא חלק משביל ישראל לאופניים. מדובר בסינגל בעליה המבוסס על נאקב שהיה שם קודם, אבל בניגוד לנאקב שלא היה ממש רכיב, היום מדובר בסינגל שהוא לא פחות ממדהים ומאפשר גם לרוכבים שהגיעו אחרי מסע של 700 ק"מ, כשהם סוחבים 8 ק"ג על הגב ביום של 42 מעלות בצל (שמתורגמות לבערך 50 מעלות בשמש) לטפס את כולו בלי להוריד רגל. תענוג!

בין נחל בטם לעלה סיירים

מהר ברך אנחנו יורדים בסרפנטינות הדוקות ותלולות שדורשות במצבנו הליכה של קטע מהדרך עד שהסינגל הופך שוב לזורם ואנחנו דוהרים עד המפגש עם נחל בטם שם אנחנו פוגשים את חבורת הבונים שממתינים לנו עם קלקרים של מים קרים, ממלאים מים וזוכים גם במקלחת מרעננת. משם אנחנו ממשיכים בנאקבים משופצים שהפכו לסינגלים מהירים וזורמים. אנחנו ממשיכים לפי הדיגלונים האדומים גם במקומות  שהשביל עדיין לא בנוי, מתרשמים מבחירת הקווים של המתכננים וטסים אחרי יפתח ומיכל בקטעים שכבר טופלו ואחר כך במורד מעלה סיירים עד שאנחנו מוצאים פיסת צל של 5X5 מטרים ליד גבי עתק ומנצלים אותה לחצי שעה של שנת צהריים בחום הלוהט וארוחת סנדוויצ'ים קלה. אחרי ההפסקה מצפים לנו כ-9 קילומטרים של דשדש במורד נחל עתק ואחר כך בנחל רחם, הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו. אני עובר למוד פילוסופי בסגנון ג'ונתן ליווינגסטון השחף ואומר לעצמי "תחשוב כמו מים, תזרום כמו נחל" (או בגרסה של יפתח "אני הופך לאחד עם הדשדש") וזה פשוט עובד – אנחנו מוצאים נתיבים של חול קשה בים הדשדש וזורמים עד באר אורה, שם אנחנו מחליטים לאור השרב הכבד לעלות לכביש הערבה ולהגיע לאילת בדרך המהירה ביותר. אנחנו עוצרים להתרעננות באלונית בתחנת הדלק של אילות, 3 ק"מ לפני אילת ואחרי 2 בקבוקי שתיה קרה לכל אחד יוצאים החוצה מהמיזוג ומבינים איפה הסתובבנו ביום הזה. השרב מכה בנו בכזאת עוצמה שאנחנו חוזרים פנימה, מתיישבים שוב וממתינים כמעט שעה, עד שמתחילה רוח דרומית שמורידה את הטמפרטורה לרמה הגיונית. את הקילומטרים האחרונים עד לאילת אנחנו עושים מול הרוח, אבל שום דבר כבר לא מפריע לנו כשהסיום כל כך קרוב.
בדמיון ראינו את עצמנו מגיעים ברכיבה לחוף, מורידים מעלינו את הציוד ונכנסים כמו שאנחנו לתוך הים, אבל מסתבר שהרוח הדרומית הביאה איתה לחוף כמויות של לכלוך שאחרי שהכנסו את הרגליים למים הבנו שעדיף להסתפק במקלחות החוף. רטובים אנחנו מסתובבים בטיילת וקונים לעצמנו ארבעה שרוואלים זהים וארבע חולצות T עם הדפס של 3 שוורים וצונחים לארוחת המבורגרים לסיום המסע.

סה"כ יומי: 72 ק"מ עם 575 מ' טיפוס מצטבר

סה"כ למסע: 765 ק"מ ו 7358 מ' של טיפוס מצטבר

עדכון לאורך המסע מיולי 2010:
כבר בתקופת האימונים הבחנתי בפער בין אורך המסלול המתוכנן לבין אורך המסלול שהראה ה-GPS בסוף הרכיבה. מה שהיה מוזר במיוחד היתה העובדה שהמכשיר הראה אורך מסויים בזמן הרכיבה ואורך שונה, שתמיד היה קצר יותר, בסיום הרכיבה. לאחר התייעצויות הגענו למסקנה שהתוכנה מורידה מהמסלול נקודות שהמיקום שלהן או הגובה שלהן לא סביר לפני שהיא שומרת את הקובץ ומכאן נוצר ההפרש. אחרי הרבה בדיקות ונסיונות הסתבר שהסיבה היא שונה לגמרי - במכשיר היה מוגדר לשמור נקודה כל 100 מ' במקום כל 10מ' ולכן הוא מחק את הנקודות המיותרות בזמן שמירת הקובץ ולמעשה יצר מסלול המורכב מקווים ישרים באורך של 100 מ' כל אחד. המשמעות היא שכל מה שנשמר הוא תמיד קצר מהמסלול האמיתי, בימים שבהם היו קטעי רכיבה ארוכים על שבילים ישרים (כמו ציר המוביל ביום השלישי) הסטיה היתה קטנה ובימים שך רכיבה מרובת פיתולים הסטיה היתה גדולה. בנסיונות שערכתי בזמן האחרון במסלולים מרובי פניות ביער חרובית הגעתי לסטיות של 20-25% במדידה!
אז כמה רכבנו באמת? אני מניח שכל מספר בין 800 ל-900 ק"מ יכול להיות נכון.

 

 

Minimize
מסמכים להורדה
 הקובץהועלה ע"יקטגוריהתאריך שינויגודל 
חוצה ישראל (GPX) - תכנוןאריאל קירצ'וק 29/05/2010709.23 KBהורדה
חוצה ישראל (TRK) - תכנוןאריאל קירצ'וק 29/05/2010752.38 KBהורדה
שחרות -תמנע - אילת הקלטה רשמיתאריאל קירצ'וק 27/04/201127.25 KBהורדה

Print  

Privacy Statement  |  Terms Of Use
   © כל הזכויות שמורות ל israelbiketrails.com